איריס לרר רשף – טיפול זוגי פסיכואנליטי

מרבית השיח הטיפולי המתקיים בימים אלו עוסק בנושא של התערבויות במשבר. הדבר מובן מאליו לאור המשבר החריף שכולנו נתונים בו ומספר האנשים הרב שחוו אירועים טראומטיים חריפים כמטפלת זוגית בגישה פסיכואנליטית וגם כמטפלת פרטנית בפסיכותרפיה.

כל אחד מאתנו יכול להגיב אחרת לאותו אירוע, בנקודות זמן שונות, בהתאם, כאמור, למערכת העצבים שלו ולמשאבים הנפשיים העומדים לרשותו באותו זמן.
משאבים הם חוסן, שיכולים להיות פנימיים או חיצוניים ולרוב גורמים לנו להרגיש טוב. כשהחוסן הפנימי והמשאבים מוגבלים, המערכת אינה מצליחה להכיל את האירוע המאתגר והיא נהיית מוצפת ביתר קלות. כאשר, מערכת העצבים תימצא בעוררות גבוהה, היא תתקשה לתפקד בצורה אופטימלית ומאוזנת.

כיום אני פוגשת אנשים בתוך השלב הריגשי האקוטי, כאשר הגירוי הריגשי הוא ״יותר מידי״ למערכת המנטלית רגשית שלהם, הם כבר אינם יכולים לספוג אותה. וויסות המתח הנפשי שהאנשים בשלב זה ישתמשו, יכול להתבטא בשלושה אופנים:
יש שיגיבו בהתקפה אלו המחוברים לכעס, התפרצויות זעם.
יש שיגיבו בבריחה, זיהוי המצב כאיום, בריחה מכאב וקונפליקט, הביטוי יהיה התקפי חרדה או חרדה סיסטמטית, כלומר, חיים בתוך חרדה קיומית יומיומית.
האופן השלישי הוא מצב הקיפאון. התחושה של, לא לנשום לא לזוז, לא לחשוב ולא להרגיש. הביטוי יהיה גם באמירות של ייאוש ״תעשה מה שאתה רוצה״ וכו׳. העבודה שלי בקליניקה עם יחידים וזוגות שהגיעו לטיפול בעקבות הטלטלה שעברו, אם פיסית, שראו, שמעו, חוו ואם רגשית שאינם מדירים שינה מעצמם בעקבות הדברים שנחשפו אליהם בתקשורת.

בטיפול הזוגי ניתן מקום ליצירת דיאלוג זוגי מאפשר, פתוח וישיר, נטול אגרסיות ותוקפנות ע״י מתן מקום לרגשות הקשים, כמו איבה, כעס, בוז ושנאה וכך נאפשר לזוג גם היכולת להציף את הקונפליקטים ולפתור אותם ללא הרס. ומתוך המרחב יעלו גם, אט אט, ביטויי החיבה והאהבה, מתן כבוד ובקשת סליחה.

השהייה האינטנסיבית ביחד, בבית או במרחב המוגן, לאורך זמן ממושך יכולה להרגיש דחוסה ומעיקה עבור בני זוג רבים. כאשר אין אפשרות ממשית לצאת מהבית ולהתאוורר זה מזה, מתחים וקונפליקטים קיימים בין בני הזוג עלולים להחריף. קשיים ואי הסכמות הנובעים מהמצב החריג שנכפה על הזוג, לעיתים מופנים זה כלפי זה ומובילים לכעסים, ויכוחים וחילוקי דעות תכופים יותר. המריבות עלולות לנבוע מסיבות שונות כמו צפיפות יתר, שעמום, חוסר מרחב אישי ועוד. חשוב שבני הזוג יהיו מודעים לכך שהלחץ נובע מהמצב החיצוני ולא בהכרח מהקשר הזוגי עצמו..

התמודדות עם מצב לחץ מאתגר כמו מלחמה או חוסר ודאות עלול לעורר תגובות וסגנונות התמודדות שונים אצל בני זוג. בעוד שאחד מהם עשוי להגיב בחרדה מוגברת, פסימיות או עצב ממושך, השני יכול להיראות אדיש יחסית ולהמשיך לתפקד באופן נורמלי וענייני. ייתכן גם שאחד מבני הזוג זקוק לביטויי חיבה תכופים יותר, שיחות ארוכות ועיבוד משותף של הרגשות העולים מהמצב, ואילו השני מעדיף דווקא להתכנס בתוך עצמו ולעבד את רגשותיו באופן עצמאי. פערים אלו בצרכים הרגשיים ובדפוסי ההתמודדות עלולים ליצור חוסר הבנה הדדי, כעסים ולהוביל להתרחקות ולריחוק בין בני הזוג.

כאשר אחד מבני הזוג מגויס לשירות מילואים או להתמודדות ישירה עם מצב חירום כמו מלחמה, בן או בת הזוג שנשארים בבית נדרשים להסתגל לנהל לבד את משק הבית, הטיפול בילדים ושגרת החיים בכללותה. נוסף לקושי זה מתווספים גם המרחק הפיזי בין בני הזוג, ולעיתים קשר ותקשורת לא סדירים ורציפים בשל הנסיבות. מצב זה יכול ליצור בדידות, עייפות נפשית ותסכול מוגברים אצל בן/בת הזוג שנותר לבד. חשוב לנסות ולשמור על קשר ככל האפשר ולמצוא תמיכה אצל משפחה, חברים או גורמי סיוע מקצועיים.

במצבי לחץ ומשבר, אנשים שונים נוטים להגיב בדרכים מגוונות כדי להתמודד עם המתח הנפשי וחוסר הוודאות. בין אם מדובר בהפגנת רגשנות גלויה ובכי, נטייה להסתגר וליצור ריחוק מהסובבים, עיסוק יתר בפעילויות שגרתיות או דווקא תסכול קפאון וקושי לתפקד – כל אלו הן תגובות לגיטימיות וטבעיות למצב החריג בו אנחנו נמצאים.

לדוגמה, אם אחד מבני הזוג נוטה להגיב בבכי תכוף וחרדה גלויה, ואילו השני נראה אדיש וממשיך בשגרה כרגיל, חשוב שלא לפרש זאת כהיסטריה מצד אחד או אדישות מצד שני. עדיף להבין שמדובר במנגנוני התמודדות שונים אך לגיטימיים עבור כל אחד מבני הזוג.

כדאי להימנע מביקורת על אופן ההתנהגות של האחר, ולנסות לכבד ולהכיל את השונות ביניכם. יתרה מזאת, אולי אפשר ללמוד זה מזה דרכי התמודדות חדשות ומועילות במצב המורכב הנוכחי.

בתקופות של משבר, לחץ ואי ודאות, חשוב במיוחד שבני זוג יקיימו ביניהם תקשורת פתוחה וכנה שתאפשר לתאם ציפיות הדדיות ו”ליישר קו” לגבי הצרכים של כל אחד מהם.

למשל, אם אחד מבני הזוג מרגיש תשוש וזקוק לעזרה רבה יותר במטלות הבית או טיפול בילדים, חשוב שיביע זאת במפורש לבן/בת הזוג. ניתן לומר למשל “אני מרגישה עייפה ותשושה לאחרונה, האם תוכל לעזור יותר בהכנת ארוחות/השכבת הילדים בערב?”.

מנגד, אם בן/בת הזוג זקוקים ליותר זמן איכות ביחד או חיבוקים ותמיכה רגשית, כדאי לבקש זאת באופן ישיר ולא לצפות שהשני יבין זאת מעצמו. תקשורת פתוחה תאפשר לכל אחד להביע את צרכיו ולקבל את התמיכה הנדרשת מהשני בתקופה המאתגרת.

בתקופות מלחמה, תנאי אי ודאות או מצב חירום אחר, קל מאוד לאבד את תחושת הקרבה, האינטימיות והקלילות בין בני זוג. רגשות כבדים כמו חרדה, עצב ותסכול נוטים לדחוק הצידה את הצורך בלהרגיש חי וחיוני וביצירת זמן איכות משותף.

על כן, חשוב שבני הזוג ישקיעו מאמץ מודע כדי לייצר זמן איכות ביחד שיאפשר להם לחזק את הקשר ביניהם. למשל, לאחר שהילדים נרדמו, בני הזוג יכולים לארגן ‘דייט לילי’ רומנטי עם ארוחה זוגית לאור נרות במטבח. או לשבת יחד לצפות בסרט משעשע שיסיח את הדעת מהמתרחש בחוץ. גם אירוח זוגות חברים לערב משחקים ושיחה קלילה יכול להוות הפוגה מהמתח ולאפשר אינטראקציה חיובית.

העיקר הוא לנצל את ההזדמנויות, גם אם קטנות וחטופות, כדי לטעון מחדש את הסוללות הרגשיות ולהיזכר שיש גם צדדים חיוביים בחיים.