הטיפול האישי, הפסיכודינמי מתבסס על עקרונות הפסיכואנליזה, כפי שהציגם לפני יותר ממאה שנה זיגמונד פרויד, אך עקרונותיו התפתחו והועמקו לאורך השנים.
על מה מתבסס טיפול אישי
מטרת העל של הטיפול היא לעזור לאדם, להיות מסוגל להיטיב , לשכלל להעשיר את חייו. האופן שטיפול כזה מתבצע, הוא בעזרת השיח, מטפל-מטופל, אני-אתה.
שתי רמת בטיפול הרמה הראשונה מתבטאת בעזרתי כמטפלת, לאפשר לכם להפנות את מבטכם פנימה, כדי ללמוד על ואת עצמכם מחדש, תוך כדי ניסיון להעלות תכנים לא-מודעים למודעים.
בנוסף, להיות מודעים יותר לעצמכם, תאפשר לך להבין את הקונפליקטים עמם אתם מתמודדים, תוכלו לראות את ההתנהגויות הלא רצויות שקונפליקטים כאלו יוצרים בתוככם, וחשוב מכל, תאפשר יותר חופש בחירה, לפעול אחרת.
רמה נוספת בטיפול, מתבססת על עיקרון חשוב נוסף והוא טיב הקשר בין המטופל-למטפל, ביני לבינכם, המשמש כמיקרו-קוסמוס עם קשרים אחרים בחייכם. התבוננות בתהליכים הבינאישיים בתוך חדר הטיפולים מאפשרת לכם, המטופלים, ללמוד על אופי האינטראקציות שאתם יוצרים מחוץ לטיפול ולהבינן ובכך מאפשרת לכם להתנהל בצורה מוצלחת הן עם חייכם האישיים והן במערכות יחסים זוגיות, משפחתיות ובכלל.
מהו טיפול?
ממשיכיו של פרויד סבורים, שהטיפול הפסיכודינמי, האישי, אמור להפגיש את הסובייקט, האדם, עם עולמו הפנימי, כפי שהוא, כולל חלקיו הקשים. הם (ביון ומלצר, תלמידי מלני קליין שהמשיכה את פרויד) מאמינים ביכולת הפוטנציאלית והאין סופית של האדם להתפתח, לדעת ולשאת את האמת על עצמו.
חשיבות התהליך הטיפולי, אינה בהעלאת העבר, אלא, ביכולת ״לחיות״ את החוויה הנוכחית.
זהו תהליך המכוון לגילוי האמת הריגשית של האדם. המימד המשמעותי, הוא לאו דוקא הפרשנות הנכונה שהמטפל ייתן למטופל, אלא התהליך ההתפתחותי המתרחש בקשר מטפל-מטופל, תהליך היווצרות המשמעות המתרחש ביניהם.
המשמעות מתגלה ע״י תהליך של השראה פנימית הדדית, המאפשרת מפגש עם הלא-ידוע.
ביון, מדבר על היות ״אמת אבסולוטית״ בתוך כל אחד מאיתנו. הגדרת האמת הזו, היא עצם הקיום הנפשי, בתוך הסובייקט שאיננה ידועה לו.
בקרב כל אחד מאיתנו מתקיימים ממדים ריגשיים, שאינם נגישים לנו, אלא לעיתים רחוקות, כשאנו מגלים דבר חדש על עצמנו שלא היה קודם, או חווים חוויה ריגשית לא-מוכרת שהופכת למוכרת ונהיית חלק ממי שאנו.
אני מדברת על יצירת משהו חדש, סוג של חיבור ריגשי, שלא היה ידוע לאדם עצמו, עד כה. תהליך ה״התגלות״ חשוב לא פחות מהתוכן החדש המתגלה.
תהליך התפתחות המשמעות
פעמים רבות, מתוך סערות, מתחים וקונפליקטים שלנו עם עצמנו, אנו נפחד לפגוש את מה שמעבר, את הרגש האמיתי. האמת הפנימית הזו, היא חלק מאיתנו, אך לעיתים, מרתיעה ומפחידה אותנו.
כפי שאנו זקוקים למזון, להזנת הגוף, אנו זקוקים למגע עם האמת הריגשית, להזנת הנפש. זהו התנאי להתפתחות וצמיחה ריגשית ומנטלית. השקר הריגשי מוביל לחוסר התפתחות.
הגילוי והשינוי
כאמור, ההתפתחות הנפשית היא תהליך בלתי פוסק של גילויים פנימיים של האמת הריגשית. בתוך תהליך הגילוי, עולה המשמעות. המשמעות עולה, כשהכי פחות מצפים לה.
בתהליך הגילוי קיים אלמנט של עצב וכאב, כשאנו מגלים משהו על עצמנו, שאינו תמיד מחמיא. עם זאת, זהו תהליך של התרחבות פנימית , מעין חיבור למימד האסתטי הראשוני, גילוי יופיים של החיים (מלצר).
עם הגילוי עולה הפחד מהשינוי.השינוי והגילוי הם תהליך של תערובת בלתי פוסקת, מחד הפחד מהשינוי ומאידך הכמיהה לגילוי, לצמיחה ולהתרחבות הפנימית.
זהו מאבק בלתי פוסק בין כוחות החיים לגילוי ולשינוי לבין הכוחות ההרסניים המוסתרים מעינינו, של חרדה ופחד מהחידוש.
.
הקונפליקט בקשר הטיפולי
בטיפול עולות פגיעות ראשוניות, שאנו מכנים אותן פגיעות נרקיסיסטיות. אלו פגיעות בנפש הנמצאות באזור לא-מודע, שעלולות היו לקרה בשלבי התפתחות ראשונים. בדכ״ל האדם הבוגר לומד להסתיר או להפנים או שהדחיקן לגמרי מהמודעות. הוא למד לבנות עולם בוגר ומאוזן משלו. אלא, שבסיטואציות מסוימות, כמו בחירת בת/בן זוג, הולדת ילד, חיי-נישואין, סיטואציה של בגידה, קנאה וכו’, עלולות לעלות תחושות קשות שיביאו אותו לטיפול או לייעוץ עם הקושי, הקונפליקט שנוצר בחייו.
לכן, בתוך התהליך הטיפולי עולים גם רגעים של כאב. יחד עם רגשות של תיסכול, חרדה, פחדים שונים. כאשר אט אט הדברים עימם הגיע המטופל לטיפול נעשים מובנים וקוהרנטים יותר. מתוך העולם הפנימי שהזוג, מטפל מטופל חווים, נוצרת המשמעות. זהו רגע של אמת המאפשר התפתחות.
כלומר, ראוי לציין, החיפוש האמיתי בטיפול, הוא לאו דוקא להקלה ריגעית, מיידית, אלא, החיפוש הוא אחר משמעות, שהיא המאפשרת גדילה והתפתחות.
לפעמים, יש מטופלים החווים קושי ביצירת המשמעות, בדכ״ל, אלו סימנים לעולם מצומצם, דל, קונקרטי, שנבנה אצת האדם מסיבות רבות.
הילד, החווה חוסר הכלה וקבלה בילדות, יתקשה לשאת כאב נפשי בבגרות ולהיות פתוח ליצירת משמעויות ריגשיות. אדם זה נמצא במוות רגשי בתוך עולם קר, מנוכר וריקני.
התחושה המתלווה לחוסר-משמעות רגשית הינה של ייאוש עמוק, כלא פנימי וחוסר שייכות. הקשרים האינטימיים ילקו בחסר, הזולת לא יהיה שותף או סובייקט עם עולם פנימי משלו, אלא אובייקט, שיש לנכס ולשלוט בו.
זהו עולם, בו היחסים עם הזולת נחווים ככוחניים, אלימים וללא חמלה.
אנשים, המתקשים, מתעלמים, לא רוצים לפגוש כאב נפשי שהוא בלתי נסבל עבורם, ייטו לעקר משורש כל מה שקורה בטיפול. החוויה העולה בחדר עם המטפל,היא התקפה פנימית וחיצונית על כל מצב נפשי שמאפשר חיבור. חיבור, מוביל להתפתחות. חלום למשל, מוביל לאסוציאציה, פרוש של מטפל יוביל למחשבה נוספת. כאשר, רגש ומחשבה נפגשים נוצר חיבור מחודש, התפתחות. זו עלולה לאיים על האדם החושש מהאמת הפנימית שלו וכך יהפוך את הטיפול לחסר-חשיבות, יתרחק ואף יזלזל בו.
זהו ביטול ועיקור של כל דבר העולה בחדר, שיש עימו משמעות של אמת. החוויה הריגשית של המטופל הופכת בלתי נסבלת. כך יהפוך כל דבר, העולה בשעה הטיפולית לעיוות , לחוסר מחשבה ולקונקרטיזציה. האדם חש לבד, בעולם מסוייט, אינו יכול להעזר במטפל, הנחווה כעויין ולכן מתקיף אותו. כל מילה, מחשבה שהמטפל מעלה בחדר הופכים ללעג ובוז. אין כל אינטימיות ריגשית והשקר הופך לסוג של קומוניקציה.
כפי שנאמר קודם, במפגש עם המטפל עלולה לעלות הפגיעה הראשונית הנרקיסיסטית מתוך הסיטואציה האינפנטילית בה המטופל רוצה להאמין שהוא ״יילד״ את עצמו, האכיל ודאג לעצמו. כאשר הוא מודע לתחושה שהוא תלוי במטפל, הוא למעשה תלוי בהורים, ואז, יבקש להרוס כל התפתחות בטיפול כל גדילה וכל משמעות, שהוא חש שהמטפל, המייצג את הוריו יצר.
בשלב זה, פעמים רבות יבקש המטופל לעזוב את הטיפול ויותר מכך, להרוס את עצמו ע״י הריסת הצלחתו האישית והיחסים עם הקרובים
ברם, מניסיוני ראיתי, כי כאשר נוצרת פעמים רבות מערכת יחסים של אמון ובטחון בחדר ואם המטופל למד במשך הזמן להפנים את הפגיעות הראשוניות ומה שעוללו לו – הוא ישכיל להישאר בתהליך הטיפולי ויגבש לעצמו זהות בשלה ובוגרת יותר..
