כפי שאתם כבר יודעים, הרי די ברור שלא אדלג על חג ואשאירו ״בדד״…
כלומר, ללא ההקשר הזוגי.
ובכן, כן.
סוכות – סכה: מבנה ארעי הבנוי מעמודי קרש, התומכים בגג ובקירות קלים, שעשויים לרוב מקש, עלים, בד וכו׳.
סכת – התחנה הראשונה של שבטי ישראל ביציאת מצרים, בדרכם ממצרים לארץ ישראל.
ובכן…תגידו, ואולי בצדק, אז מה הקשר???
חלק מהתנהגותנו כיהודים, מאז ימי אברהם אבינו, כולל את מצוות הסוכה. המצווה קוראת לצאת מדירת הקבע, לדירה ארעית למשך כשבעה ימים. המשמעות הקבלית, היא עזיבת המצב הקבוע, הבטוח ופשוט ללכת – למצב שהוא ארעי ולא יציב כמו גם זמני. הקבלה מסבירה את מצוות הסוכה, את משמעות השינוי שבין הקביעות לארעיות, כדי להדגיש שאיננו יכולים להישאר תמיד במצב סטטי ועומד. כשם שאין אנו מצפים מתינוק שנולד לקפוא על שמריו ולא לגדול ולהתפתח, אלא להיפך, ללכת עם הנטייה הטבעית שלו, לגדול, לצמוח ולהתפתח כך עלינו לצפות מהקשר הזוגי שלנו.
הקבלה מבינה את חגי ראש השנה ויום כיפור כימי הכנה ליציאה לדרך. אלו חגים המדגישים את היות האדם עם עצמו, עם התבוננותו פנימה, חשבון הנפש שהוא עורך בינו לבינו ובינו לסביבתו. אלו ביטויים של עמידה וקביעות. זוהי ההכנה ליציאה לדרך. לפני שאדם יוצא לדרך, הוא חייב לעצור רגע, לבדוק מטרות ולאגור כוחות ואנרגיות מתאימות. אלו, חווינו כאמור, בימים של ראש השנה ויום כיפור.
בסוכות, נצא החוצה. נצא מהמקום הבטוח, השמור והמוגן, הבית, לסוכה, למבנה הארעי, שמטרתו להוציא את האדם מדלת אמותיו, שאחת מהמצוות הכלולות בו היא גם מצוות האושפיזין, דהיינו, מפגש עם העולם, אנשים זרים שיכנסו לסוכה, וייצרו עמנו סוג של קרבה אינטימית.
וכעת, הייתי מבקשת שנצלול לעומקים של הקשר הזוגי ואיך מתקשר לנו לחג הזה, חג סוכות.
אז, בואו נדבר רגע על תחילת הקשר, ההתאהבות.
כאשר שואלים זוגות איך הכירו אחד את השני, בדכ״ל תופס אותם מצב רוח מאד מיוחד, אפילו בקרב זוגות שהזוגיות במשבר.
נראה, כאילו הזיכרונות הללו, הופכים לכמה רגעים את החיים לשמחים יותר או לפחות חשים שנמצאים באווירה נוסטלגית על משהו קסום, שהתרחש בעבר שלהם, העצב עם התלונה עולה, על הקסם שאבד.
מה זו התאהבות?
נראה כי לכל אחד מאיתנו יש ידיעה על המושג וגם תחושה שאפשר לעורר אותה בקלות.
מעט מצבים של האדם עוררו כל-כך הרבה סקרנות והעסיקו רגישות וחשיבה של נשים וגברים כאחד. להתאהבות יש ערך נשגב, והיא מופיעה בחלומות, כמו גם בסיוטים וכמובן בשיחות אינטימיות. להתאהבות מקום מכובד ביצירות אמנות ובעיקר בשירים ובמילים, שלפעמים מסתירים יותר משהם מגלים.
הקשר שההתאהבות יוצרת הוא סוג של קשר מלא, סיפוק מושלם oneness,
איחוד, תחושה אוקיאנית בה הגבולות מיטשטשים וחשים את אשליית הביחד, ללא כל שוני וללא כל הבדלים זוגיות טובה.
התחושה הנפלאה והמשכרת הזו טומנת בחובה, לרוב, גם תחושה של ביטחון ומוגנות, יחד כנגד העולם. ברם, רובנו, שהתנסינו בתחושה יודעים, שכעבור מספר חודשים היא נעלמת. פעמים נותרים שרידים, אך הביטחון המושלם, התחושה של העצמה של הדמיון וההשלמה, נעלמת מול החיים החושפים את השונות והאחרות בין בני הזוג.
או אז, במקרים רבים, כאשר מתפוגגת אשליית ההתאהבות, הנפילה בלתי נמנעת ומובילה פעמים רבות לטיפול זוגי, ניתוק ופרידה בקשר הזוגי.
וכאן אפשר ללמוד אולי, מהמטאפורה של הסוכה, שהיציאה למקום הארעי, הלא מוגן והלא בטוח לגמרי, דומה אולי להתעוררות שחייבת להגיע בתום תקופת ההתאהבות.
היציאה לסוכה, אומרת הקבלה, דרושה להתפתחות הדרך שאדם עושה עם עצמו ועם עולמו. ממקום של בית מוגן, שמור ובטוח הוא יוצא לדרך חדשה, לא לגמרי ברורה, לסוכה.
גם אתם, הנמצאים בקשר הזוגי, ואולי בשלהי תקופת ההתאהבות הנפלאה, חשים לפתע, שמשהו קורה לכם. השלמות הזוגית נפרמה. עומד מולכם אדם אחר. אולי זר. לפתע, זה אינו אותו איש או אישה, בהם התאהבתם.
האמנם? ולא כן הוא. זה כן האדם בו או בה שבחרתם ואהבתם. אלא, שכעת, הגדילה הזוגית, כמו התינוק המתפתח, זו יציאה להכרות עם האדם שבאמת עומד מולכם. אין יותר את האשליה שאתם אחד. אתם שניים. יש לכם את החוויה העוצמתית של ההתאהבות שקרתה לכם, שההמשך שלה, היא בניית קשר של אהבה, מפותח, גדול ועצמתי יותר ממה שחוויתם.
ברם, לשם כך, עליכם להסתכן ולצאת לדרך החדשה שאינה מבטיחה אשליה, אלא דורשת מאמץ וכיוונון כל הזמן, הקשר הזוגי.