האם עולם הגרושים והאלמנות, גברים ונשים בכלל מעוניינים בפרק ב׳ לזוגיות?

בואו נתחיל טיפה רחוק יותר.

חוקרים מצאו כי אלמנים נפטרים מוקדם יותר מגברים נשואים. ממה? מדום לב.

ההשערה של החוקרים, כי גברים נשואים נסמכים לאורך חיי הזוגיות על האשה, הדואגת לבריאותם כמו גם לחיי המשפחה והחברה שלהם. לאחר מותה, הם הופכים בודדים יותר, פוסקים לקחת תרופות, יש שחוזרים לעשן…וכן, כאשר האשה שהיתה איתם לאורך שנים נפטרה, ליבם עלול להישבר והם נוטים למות יותר מהגברים הנשואים בגילם.

בקרב נשים, המצב אופטימי יותר. נשים רגילות לדאוג לצרכי האחר, וכשזה נפטר זה דוקא הזמן שלה, פעמים רבות, להתרכז בצרכי עצמה.

מחקר מעקב בריאותי, שנערך בארה״ב ובדק נתונים מ 7500 גברים ונשים נשואים, מגיל 50 ויותר, במשך כ 16 שנים, גילה, כי הגברים היו בסיכון כפול למוות, במהלך המחקר, בהשוואה לנשים.

המימצאים מראים, כי, גברים אלמנים היו בסיכון גבוה ב 35 אחוז למות, בהשוואה לגברים נשואים שנשותיהם עדיין חיו. באופן דומה, גם גירושין הגבירו את סיכון התמותה של גברים ב 59 אחוז אם נותרו ללא בת–זוג.

נשים, לעומתם, לא נפגעו בתוחלת החיים לאחר מוות או גירושין. יתרה מכך, כנאמר למעלה, רבות מהנשים שחוו נישואין לא מספקים, מסתבר שמות הבעל האריך את תוחלת חייהן.

ניתן ללמוד מכך, שבמודע ושלא במודע גברים הן אלמנים והן גרושים, לא יישארו זמן רב ללא בת זוג. ויהיה זה פרק שני, שלישי וכו׳.

המחקרים מחזקים את התפקיד שידענו כבר מהקליניקה, כי לבת הזוג תפקיד מכריע וחיוני המשפיע על אורך החיים הפיסי של הגבר, כמו גם תפקיד ריגשי, המחבר אותו למשפחתו, ילדיו וחיי החברה שלו.

ובאשר למה שאנו מוצאים בפניות לטיפול זוגי, בפרק ב׳.

מסתבר, שגברים ונכון שגם נשים, במידה פחותה, חשים ריקנות ואובדן גדול הן אחרי מוות והן אחרי גירושין. תחושת ריקנות פתאומית, אובדן שותפות מורכבת ועשירה גופנית, מינית, רגשית וחברתית. גברים ונשים אחרי פרידה או אובדן בן הזוג, מתארים עצמם כמרוקנים מהכל, מהחיים, מכל שהעניקה הזוגיות לחייהם. הם חשים שעליהם להתארגן מחדש ולמלא מצברים. בגילאים מסויימים, ואחרי פרידות קשות, לפעמים אדם נצרך לשנים כדי לחזור לחיים. כאמור, לגברים החזרה לחיים קשה יותר ולכן באופן טבעי, הם יחפשו בת זוג מהר ככל האפשר, שתמלא את החללים שנותרו. נמצא שנשים, הן אחרי פרידה והן אחרי מות בן הזוג, מעדיפות במודע לפחות, לתת לביתן, לילדיהן ולעצמם כוחות משלהן ולכן ״יקפצו״ לאט יותר לזוגיות הבאה.

מדוע זוגיות פרק ב׳ נחשבת לפרק עם אחוז ההצלחה הנמוך ביותר?

70 אחוז מהזוגות מסיימים את פרק ב׳ בפרידה או בגירושין.

כן, פרק ב׳ בזוגיות נחשב לפרק הזוגי עם אחוזי ההצלחה הנמוכים ביותר. מדוע? ראשית, יש בו כבר את חווית ה deja vu , עשינו זאת, היינו שם, פרקנו משפחה, היה קשה אבל עברנו את זה.

יתרה מכך, פרק א׳ היה הפרק עם הפנטזיות והמשאלות לזוגיות בלעדית שתימשך כל החיים, ילדים משותפים, בית, רכוש משותף, משפחות המשורגות זו בזו… היה כל–כך קשה ופרקנו.

לפרק ב׳ מגיעים שני בני הזוג עם מטענים כבדים ביותר וגם שונים מאד זה מזה. אין כביכול ״שותפות אוביקטיבית״: לא ילדים משותפים, אין רכוש משותף שנצבר, בית. אז מה זו הזוגיות הזו? על מה היא מתבססת? מה זו בכלל זוגיות ואיך קשר זוגי כזה יחזיק מעמד? כן, אנשים נכנסים לזוגיות שניה ושלישית פעמים רבות, אך האם באמת הם מגיעים מוכנים לניסיון הזוגי בבניית הקשר? האם הובן מדוע לא הצליחה הזוגיות הראשונה? הופקו לקחים?

כדי להצליח לעבור מפרק א׳ לב׳ צריך, ראשית, לסגור את פרק א׳. לעבור תהליך כואב של פרידה ואבל מבן הזוג הקודם. במקרה גירושין גם בדומה למקרה מוות, תהליך הפרידה והאבל יהיה על מה שהיה ולא יהייה, התבוננות בקשר הזוגי שהיה, בחלק שלי בחלק שלו, מה אני הבאתי לקשר, האם היום אני מביא משהו אחר לזוגיות הנוכחית? מה אני צריך היום? על מה אני מוכן לוותר ומה הקוים האדומים שאינני מוכן?

כל אלו דורשים התבוננות. בגרות. רובנו לא רוצים ״עבודה קשה״ בזוגיות, נדמה לנו שכאשר יש קליק, משיכה אהבה, תחושה אוקיינית של איחוד – זה יישאר לנצח. לשם תמיד נתגעגע. וגם בפרק ב׳ או ג׳ איננו מבינים איך התרחקנו מהפנטזיה המושלמת שהיתה לנו. ובפרק ב׳, על אחת כמה וכמה.

התחושה ש״איבדנו את זה״, את ההתרגשות, התשוקה והרצון לביחד שוב, גם ביחסים הללו, משאירה אותנו מאוכזבים, אולי אפילו נואשים ורוצים ומוכנים לפרק והפעם במהרה יותר, את הזוגיות הנוכחית.

עד כמה אנחנו באמת לומדים מהטעויות?

השאלה, האם זיהינו את הטעויות, היא קצת מצחיקה ואפילו וגם, קצת עצובה.

אין טעויות בקשר זוגי. ישנן אי–הבנות, אי–הסכמות, קונפליקטים, ריבים, רגשות קשים של טינה, שנאה..אולי פחד, לפעמים. טעויות? מה זו טעות?

אם כל פעם שאשה, למשל, שומעת את בעלה מבקר אותה, על דבר פעוט, כמו על כך, שהכינה שוב את הדגים לשבת, בטעם שאינו אוהב…היא שומעת אותו אומר לה ״אני רוצה להפרד״..כן, אשה זו, שכנראה, חוותה פרידות ואולי נטישות מוקדם בחייה, תיטה לפרש אמירות, שבאוזני בן הזוג יהיו אמירות בעלמא, סתם ביקורות על הבישול שלה, או על כך שהעלתה מעט במשקל… עבור אשה שכזו כל אמירה של בעלה, על טיב הבישול שלה, ״תסתיר״ באוזניה, רמז, שבעלה כביכול אינו מרוצה בנישואין ומעוניין להיפרד.

או אז, צפויה להתרחש מריבה. לא על האיום בפרידה תתרחש המריבה, שכן, היא לא תדע לומר, שזה מה שמאיים עליה בדבריו. המריבה שהיא תעלה, תהייה ויכוח על רמת הבישול שלה, שעלולה להגיע לאוקטבות וכעסים עצומים עד ״ברוגז״ או ניתוק של כמה ימים בין בני הזוג.

מדוע? כיון שהאיום בנטישה/פרידה יושב עמוק במעמקים, אנו קוראים לזה בלא–מודע, האישה לא תחבר את הביקורת שקיבלה על הבישול שלה מבעלה, כתזכורת על נטישה מקדמה דנן. היא תכעס מאד, שהוא שוב ושוב מבקר אותה והמריבה תהייה על הביקורת, לא על הדבר האמתי ממנו היא כה חוששת.

לכן, אין טעויות שניתן ללמוד מהן בקשר זוגי. הדברים האמיתיים נמצאים בעומק הלא–מודע האישי והזוגי. ה״טעויות״, הינם מקומות ואזורים לא–מודעים, שלבד איננו יכולים לחדור אליהם ובודאי לא להבין אותם. כך נשחזר שוב ושוב את מקומות העלבון, ההשפלה, התסכול מול בן הזוג, שכנראה, כלל לא שייך לחוויות המוקדמות שלנו בנושא המריבה.

הכאבים, אכזבות, תיסכולים ודינמיקות של קשר, נרכשו בקרב כל אחד מאיתנו מגיל צעיר. לצערנו, אנו נוטים לשחזרם בגיל מבוגר ובעיקר בקשר הזוגי, שהוא הקשר הכי קרוב ואינטימי שיש לנו, בדומה לקשרים הראשוניים שנוצרו בראשית חיינו עם הדמויות הראשיות, שטיפלו בנו.

למדנו לבנות הגנות, גשרים וחסימות שלא היו מודעים, כדי לא לחוש באכזבות ובכאבים, שפעמים רבות חווינו בצעירותינו.

אלא, שהגנות אלו בעוכרינו, בבואנו לפתח מערכת זוגית חדשה. הן ״מפריעות״ לנו, כיון, שאיננו מבחינים בין הדפוסים הישנים לאלו שנוצרו עם הזוגיות החדשה. וכך, שוב ושוב יוצרים מריבות וכעסים גם בקשרים זוגיים בפרק ב׳, ג׳ והלאה.

כדי ללמוד ״מטעויות״ ולבנות זוגיות חדשה–ישנה, בוגרת, יציבה ויצירתית שלא פוסקת להתפתח ולגדול, עלינו לחפש טיפול זוגי ע״י איש מקצוע, ורצוי שיהיה בקיא ברזי הפסיכואנליזה, שכן, כמו שאמר הנסיך הקטן: ״הדברים האמיתיים סמויים מן העין״.

בשפתינו, מה שמוביל אותנו, את בחירותינו והתנהגותנו בחיים, נמצאים בלא–מודע ואינם מוכרים לנו.

אנו מעדיפים לחשוב, להאמין, שאנו יצורים עצמאיים, ברי דעת ושליטה במעשינו ובהחלטותינו. ברם, בטיפול הזוגי הפסיכואנליטי אנו עשויים לגלות, שרב הדברים שאנו נעלבים מהם, נפגעים, מתכסחים עם בן הזוג, לא בהכרח קשורים אליו או לזוגיות הנוכחית.

בטיפול זוגי, עם איש המקצוע, אנו מגלים את המקומות הנסתרים, שאינם מודעים, שכן, זו מהותם, הם נמצאים בלא–מודע. ומדוע הם כה חשובים?

כדי ללמוד באמת איך לא לשחזר אותם שוב ושוב, להניח להגנות הקשיחות שפיתחנו כנגד קשר אינטימי שרכשנו, כנראה, בילדותנו, כדי להכיר את העצמי הבוגר העכשוי שמסוגל לבנות קשר זוגי יציב, לפתח זוגיות טובה, בוגרת גדלה ועשירה, שלא נשענת על פנטזיות מוקדמות, חסכים לא–ממומשים, אלא על הבנת המציאות, קבלתה באופן העמוק ופיתוח יכולת הנאה, בכל המובנים, מהקשר הזוגי שיצרנו.