הסתרות ושקרים בזוגיות – חלק 3

הסתרות ושקרים בזוגיות – חלק 3

כיצד מגדירה הפסיכואנליזה את האמת?

השקר הרי מגיע מחשש להחשף לאמת. אז מהי האמת בחיי זוג? האם יש אמת אחת מוחלטת? האם יש אמת כל הזמן? חלק מהזמן?

כל אחד מאיתנו מחזיק בתפיסות אמת מגוונות, שאיננו מודעים אליהם. ישנה האמת המדעית/סוביקטיבית/בינסוביקטיבית ועוד אמיתות. יש לנו גם אמיתות פנימיות שלעיתים מונעות מאיתנו לדעת על חלקים אחרים בנו שלא תמיד מתיישבים איתם. כשפרויד מתאר את שיחותיו עם קטרינה בהרים ואת הגועל שלה כשראתה את הדוד והחברה מקיימים יחסי מין, הוא חיבר את התסמינים הגופניים ההתקפים שלה לתחושת ההקאה והגועל מהדבר עצמו. יחד עם העבודה הקלינית פרויד חוקר את נושא האפיסטמולוגיה, הלדעת את האחר שבמקום לחפש לדעת, אנו מניחים ידיעות כוזבות. קטרינה המבוהלת אינה באה במגע עם קטרינה המשתוקקת, עם זו הנכנעת למוסכמות חברתיות. האמת תלויה בחיבור בין האלמנטים. המחבר בין כולם הוא דחף החיים, כסוכן אמת המקיים את אחדותו של האני.
האמת המשותפת, שהנפש מבקשת לסגת מכאב וחרדה. לכן, היפוכה של האמת אינו השקר אלא הפחד מכאב.
אם מאדם בוברי בספרו של פלובר, אינה יכולה לשאת את העולם כפי שהוא, את הבינוניות, העליבות, השיעמום והתלות באחר היא נסוגה לגיבורות הבדויות מהרומנים שקראה כנערה במנזר ומחפשת מסתור דרך דמות חלופית במציאות החלופית, מכאן שחייה הדרמטיים אינם אמת, כיון, שאינה מודעת למכלול מניעיה וצרכיה.

השקר אולי מסמל שיאו של ייאוש שהשקרן נואש מקשר אמיתי, ואז אולי נראה זאת כאקט של תקווה, רצון אמיץ לשינוי, אך באופן פרדוכסלי פעולת השקר אינה משחררת, כי השקרן לכוד במצב אבוד, אם יקבלו אותו בזכות השקר, יימשך השקר שאם היה אומר את האמת היה מגורש, כמו שראינו בסרט ״זרים מושלמים״, הסרט בו מתבקשים כל זוגות המשתתפים בארוחת ערב להניח את הטלפונים האישיים שלהם פתוחים על השולחן. כשאחת מבנות הזוג מגלה שבעלה בגד בה פעמיים, פעם שהצטייר כהומו ואח״כ שיש לו בעצם מאהבת אשה. כלומר, גילוי האמת שבר לו את תחושת העצמי ופגע בסופר-אגו שלו.
ויותר, השקרן מונע מעצמו את הסיכוי לתיקון. נכון שהוא בטוח שלא יתקבל השקר שלו, אלא, שבאיזה מקום קטן בנפשו הוא מייחל לתיקון ומקווה שבכל זאת האובייקט יקבל אותו ויחבקו. אולי זה הלא מודע ככל הטלפונים הושמו במסיבה פתוחים לכל? הרי השקרנים ידעו שתצא משם האמת…
ברובד נוסף, השקר מספק עליונות על האחר, כופה עליו להחזיר לו מה שאיבד אצלו, קודם חש מותקף ועתה מתקיף. בסרט, זוג הרופאים שרק לקראת הסוף מתברר שהפסיכיאטרית בוגדת עם החבר הטוב של בעלה הפלסטיקאי, אנו יכולים להבין זאת, על רקע הקנאה והתוקפנות שהיא חשה אל מול היחסים הקרובים שיש לבת עם האבא כשהיא מודרת מהם. וכל זאת מתברר, בשיחת הטלפון האינטימית שהבת אינה יודעת שכולם מאזינים לה…
השקר אינו העיקר. אלא היחסים שהוא מעצב. השקרן חרד כל הזמן מגילוי השקר, כלומר, מגילוי העצמי המוסתר מאחוריו, על מאוויו, תשוקותיו…השקר היה האמצעי הטוב ביותר שמצא, כדי לגונן על חייו.
אפשר לסכם, שהאמת שלכולנו גורל משותף, אנו נולדים ומתים ועלינו לרצות להסתקרן ולחפש את דחף החיים מתוך המפגש עם הקטנות, האפרוריות, החולשות, החסרים, הפגיעויות, הפנטזיות האסורות (?) שיש בתוכנו, לשאת את טעם האבל על גן העדן האבוד, כדי למצוא דרכים יצירתיות לחיים.
סיום הסרט, ״The little death ״ כשגבי חוזרת למרטין, אחרי שהבינה שהיא תעשה שקר לנפשה אם תישאר עם המאהב המבוגר והעשיר, היא שואלת אותו אם ייאות לקבלה, והוא עונה לה אם תסכים לחיות באפרוריות ובשיגרה היומיומית ה״משעממת״ של חיי זוגיות. הם מחייכים זה לזו כיודעים.