הסתרות ושקרים בזוגיות – חלק 1

הסתרות ושקרים בזוגיות – חלק 1

טרילוגיה

 הפנטזיה המשותפת הלא-מודעת חלק1 

השאיפה של רובנו, כשאנו נמצאים בקשר זוגי לאורך זמן, היא ליצור אינטימיות, אמון, יושרה ופתיחות. כאשר אנו מצויים ביחסי אהבה, יש בנו כמיהה, כי בן הזוג יכנס לתוך החיים שלי, יהפוך להיות חלק ממני, יחיה בתוך מחשבותיי, שותף לרגשותיי. לפחות בתחילת הקשר, קיימת הפנטזיה לקרבה עמוקה זה בזה, ויש המגדירים אותה עד כדי התמזגות גוף עם גוף, נפש בנפש.
יחד עם הצורך העצום בהתמזגות ובקרבה יתרה, קיים בנו גם הצורך למרחב משלנו. קיים בנו הצורך לשמור על העצמיות והאני שלנו. כלומר, כשאנו נמצאים בקשר זוגי מספק, מגדל ומעצים חשובה לנו הקרבה אך אולי לא פחות חוש לנו גם המרחב האישי והמקום הפרטי שלי בתוך הקשר הזוגי. מכאן, שביחסים זוגיים, מתקיימים זה לצד זה שאיפות וצרכים מנוגדים שעלולים לייצר קונפליקט ומשבר.
אנו מגיעים לזוגיות לאחר ניסיון חיים בו "ספגנו", הפנמנו את סגנון החיים של בית ילדותנו ולמדנו לפעמים בעל כורחינו את מידת הפתיחות, היושרה האמת והשקר שגדלנו עליהם. למדנו, אימתי הרגשנו שעלינו לשקר, ומתי יכולנו ולמי, אם בכלל, לספר את כל האמת. ולאחר שצברנו חוויות חיים כאנשים בוגרים. במהלך ילדותנו ,הפנמנו את הסגנון המשפחתי אליו היינו חשופים בנושא של הסתרות ושקרים כבני אנוש.
למעשה, אם נחשוב מעט לעומק, הרי הסתרה ושקר מכוונים לדבר אחד בלבד, להימנע ממשהו שיכאיב, הן לנו והן לאחר.
כל משפחה מפתחת, גם אם אינה מודעת, הסגנון משלה, שטמון בחובו אמיתות על מה מדברים, על מה לא מדברים, מה מסתירים וכו'. בסרט ״זרים מושלמים״, די שניזכר בזוג הרופאים, הפסיכיאטרית ובעלה המנתח הפלסטי, שלא מצליחים ליצור קשר אמיתי ביניהם, הוא פונה לפסיכיאטר אחר כשזקוק לעזרה נפשית ולא מספר לה על כך והיא מצידה אינה נותנת לו לנתח אותה אלא פונה לרופא אחר, כך היחסים גם עם הבת הם רמייה מול האם וחוסר רצון לשתף אותה בתהליך שהבת עוברת. גם הבת וגם האב מסתירים מהאם את הקשר האישי ה״סודי״ ביניהם והוא אף אינו מספר לאשתו על אמצעי המניעה שנתן לבת, כביכול שלא תכעס? תקנא בקשר אב-בת שיש להם?
לכל אחד מבני הזוג שאיפות וצרכים, כאמור, גם משלו. שאיפות וצרכים של השניים, שלפעמים עומדים בקונפליקט זה מול זה, יוצרים ניגוד ומעלים את השאלה האם ניתן  לקיים זוגיות ללא שקרים והסתרות?
שקר הינו מילה כללית הטומנת בחובה מספר אפשרויות כמו שקר לבן, שקר מניפולטיבי, ל"חיות בשקר", הסתרה ,הגזמה או השמטה של חלק מהסיפור.
השקר הראשון שקיים אצל כולנו הוא השקרים או הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו.
לכולנו יש נקודות עיוורון לגבי עצמנו וקושי לאמר לעצמנו מהי האמת המוחלטת לגבי הרגשות, הצרכים האמיתיים שלנו והאם הבחירות שלנו הם אלו שבאמת הכי נכונות עבורנו.
בנוסף לכך, למדנו להסתיר ולשקר כמנגנון הגנה בהתמודדות עם אירועי חיים או עם  תגובות אשר היו מאיימות מידי עבורנו.
מירב רוט, פסיכואנליטיקאית מתארת טיפול במטופל שקרן, מטופל שלא הפסיק לשקר במשך תקופה ארוכה בטיפול. היא מספרת, שלא יכלה לשאת זאת וחשה תחושות קשות מולו. בשלב מסויים התגלה, שאמו, שלכאורה היתה אם אוהבת, מכילה דואגת למעשה, בפועל, היתה אם חודרנית, נרקסיסטית, שחיפתה על העדר יכולתה האמהית בפסאודו אם. כך, למד הילד לשקר, כדרך חיים. הילד לא יכול היה להפסיק לשקר. המטפלת כשניתחה את יחסי האובייקט המופנמים, הכוונה, ליחסים הראשוניים שהאיש פיתח בילדותו עם דמות האם, העלתה שהילד הפקיד אצלה, את התחושה הקשה שמרמים אותו כל הזמן. הוא כאילו ״שם אצלה״, דבר שקורה בטיפול, כמטפלת האישית שלו, את הילד המבולבל הלא מבין, כפי שהוא היה כילד מול האם. וכך הרגישה המטפלת שהיא מבולבלת וכועסת, בדיוק כמו שהילד חש מול האם ה״שקרנית״. ברובד נוסף, הבינה רוט שגם היא הפכה להיות האם השקרנית כיון שהמשיכה לתת לו הכלה אמהית, רוך וחיבה, רגשות שלא באמת חשה כלפיו… בדיוק כאותה אם שהיתה לו.
מותר להניח, שאנו  מביאים ליחסים הזוגיים שלנו את הסגנון אשר סגלנו במהלך השנים בכל מה שקשור להסתרות ושקרים. לעיתים אנו  מסתירים מבן זוגנו אירועים שהתרחשו לפני ההיכרות מתוך בושה או חשש שערכנו ירד בעיניו.
בין בני זוג ,שקרים והסתרות יכולות להתקיים מהדברים הכי פעוטים עד הדברים הכי גדולים (שקר מהותי). הדבר יכול  להתבטא, ביכולת לדבר בפתיחות על הרגשות והצרכים שלי בזוגיות, או לשקר לגבי מחיר השמלה שקניתי, או לגבי מפגש שהיה לי עם חברה וגם, ריצוי  בן הזוג, בלי לאמור לו באמת מה ההעדפה שלי… וגם, בן זוג שהבטיח לבת זוגתו כי הפסיק לעשן ועושה זאת בסתר ועד שקרים מהותיים כמו הסתרת חשבון בנק, בגידה וכו.
נהוג לחשוב ששקרים מהותיים פוגעים באמון ויוצרים שבר בזוגיות. לעיתים, בן הזוג מסתיר, משמיט פרטים או מחזיק בשקר אפילו שנים רבות ואינו מעז לאמר את האמת כי לתפיסתו בכך מגן על בן הזוג ונמנע מלהכאיב לו.
רובינו מניחים, ששקרים בזוגיות עלולים להפוך להרגל  ובטווח הארוך הם יוצרים ריחוק, חוסמים את הקשר ומזיקים לאהבה. כל זה אולי נכון אך במקביל, אשתף אתכם בטיפול בזוג שהיה לי, זוג שחי בארץ אחרת. היו בטיפולי כשנה. לאורך כל הזמן הטיפול נסב סביב החשדנות של האשה לגבי חוסר הנאמנות של הבעל. היו להם לפני שנים אינסידנטים של שקר, בגידה, אך הם התגברו עליהם במשך השנים, בנו בית, ילדו ילדה והקימו מפעל משותף, יצאו הרבה עם חברים, נהגו לצאת לחופשות משפחתיות, יחד עם החשדנות שלעיתים עלתה ופעמים ירדה. בזמן מסויים, בנסיעת עבודה של הבעל, האשה גילתה שהוא בוגד בה. השמיים נפלו, התקשרה באמצע הלילה בהיסטריה. בשיחות אח״כ איימה לעזוב אותו ולא עזבה. היא העלתה מספר פעמים טענות כלפי שאני ידעתי ולא אמרתי דבר. האמת, שכמוה חשדתי, ובאותו זמן הבנתי, שהחשדות המלוים אותה מזה שנים, הם גם דבק היחסים. בדיוק כמוה, חשתי, שזה מאד מוזר שבאמצע מסיבה, לא היתה מוצאת אותו ולבסוף מגלה, שהיה מסתגר עם עובדת בשרותים בזמן מסיבה ומעשן סמים… טען שזה היה רק עישון… ועוד ועוד. ברור, שחשדתי, בדיוק כמוה, שהוא לא היה נאמן אך חשתי שזה מה שרצתה להאמין. כשנגלתה הבגידה, איימה בפרידה… אך כמו במקרים קודמים, לא באמת נפרדה. להבנתי, הבגידה החזיקה את הזוגיות שלהם. כעת, היא נאלצת לחיות עם האמת ועם ההבטחות שלו, שהדבר לא יחזור על עצמו, כנראה תרצה להמשיך ״להאמין״ לו שלא יבגוד יותר…