על הרומנטיקה והתשוקה

על הרומנטיקה והתשוקה

האם יכולה האהבה להתמיד?

גורל הרומנטיקה לאורך זמן מאת סטיבן מיטשל 2002

מה מקנה לחיים תחושת חוסן, ייעוד והתרגשות, תחושה כי החיים הם בעלי ערך, לא רק לחיותם אלא גם להתפתחות ולהתענגות? הרומנטיקה לדעתי, קשורה בזה במידה רבה. יש צורות רבות ומגוונות של רומנטיקה, כולל גם ביחסינו עם עצמנו וביחס לעולם הסובב אותנו. המונח “רומנטיקה”, בשימושו הנפוץ, היומיומי, מתייחס למצב רגשי מסוים ולאופן התייחסות לאדם אחר, היוצרים רגשות, מעוררים משחקי דמיון ומעודדים התמסרות לאידיאלים. הרומנטיקה נוצרת ביחס לאהבה – ביחס לסוג מסוים של אהבה שיש בה תנועה ארוטית חזקה. היא קרובה יותר להתאהבות מאשר להיות – מאוהב. הרומנטיקה גם קשורה קשר הדוק למשמעות, אם כי לא במובנה המייגע או מרובה – החשיבות הנוצר בסבל ובעמל.

סוג המשמעות הנקשר לרומנטיקה הוא התחושה שהחיים הם בעלי ערך, ובמהלכם עשויים להתרחש, ואף מתרחשים ארועים חשובים. יחד עם זאת, בשל אי היציבות הטבועה בה, מצטרף אליה לא פעם יסוד טראגי, המביא עימו את התוגה, על ביטוייה בפאתוס ובאשמה, כתמצית הנרטיב הרומנטי.

אנשים בימינו תרים אחר רומנטיקה שתעניק משמעות לחייהם. לפעמים זה עובד – לזמן מה. רומנטיקה יכולה להיות כובשת. היא משתלטת, מוסיפה חיות, עומק והתרגשות לחיים. ועדיין, נשמעת טענה שהיא נוטה להיות קצרת מועד.

קשה למצוא רומנטיקה אמיתית וקשה מזה לשמר אותה. בקלות היא מידרדרת לדבר אחר, הרבה פחות כובש, הרבה פחות מחייה, כמו הערכה מפוכחת או עניין מיני צדדי בלבד, שותפות צפויה-מראש או שנאה, אשמה ורחמים עצמיים.

מה יש ברומנטיקה העושה אותה שברירית כל כך? לרוב האנשים והפסיכולוגים יש דעות בעניין: הרומנטיקה מתפוגגת משום שהזמן וההצלחה הם אויביה. היא משגשגת על מצע החידוש, המסתורין והסכנה, ונמוגה לנוכח המוכר.

רומנטיקה מתמשכת היא, אם כן, סתירה מושגית.

על הרומנטיקה והתשוקה

הרומנטיקה מתפוגגת ואף נוצר חוסר חשק מיני מאחר שהיא מונעת בכוח המיניות, ומיניות היא פרימיטיבית מטבעה. בצורתה הגולמית, תאווה אינה דבר יפה, ולכן קשה ליישב אותה עם מאפיינים אחרים של אהבה כמו כבוד והערכה. לכן נוטה הרומנטיקה לדעוך לכדי חברות נטולת תשוקה או למפגשים מיניים גרידא.

הרומנטיקה מתפוגגת מכיוון שהיא שואבת מאידיאליזציה ואידיאליזציה מעצם הגדרתה היא אשלייתית. אנו מתאהבים תחת כישוף של פנטזיה.

הרומנטיקה מתפוגגת מכיוון שבקלות היא הופכת לשנאה. היא כמו זיקוקים באפלה, מלהיבים אך בהכרח בני חלוף.
הרומנטיקה מתפוגגת משום שדבר לא נשאר כשהיה, בייחוד בני אדם. אנו מייחלים לעקביות ביחסינו עם הזולת, אבל באופן בלתי נמנע אנו בוגדים זה בזה ומאמללים זה את זה.

יש בדל אמת בכל אחד מההסברים הללו, טוען מיטשל, לכן הם כה שכיחים. ועם זאת, אמיתותם חלקית בלבד. לטענתו, לא הרומנטיקה היא הנוטה להידלדל מעצמה, אלא אנו אלה המשקיעים מאמצים ניכרים בדלדולה. אנו מעוניינים בדלדולה מסיבות טובות מאד.

המאמץ להבין במה כרוכה ההתנסות ברומנטיקה והשמירה עליה מושך אותנו אל פקעת של שאלות והנגדות דיאלקטיות הנוגעות לפנטזיה ולממשות, זהות ואחרות, גופים ורגשות, אהבה ושנאה, נשלט ושולט, פאתוס ואשמה, ביטחון והסתכנות. הרומנטיקה היא מצב שברירי ומאויים. היא נראית כמו מצב פשוט וטבעי, אבל ברומנטיקה, ובמקום שהיא תופסת בנפשותינו ובחיינו, יש הכל מלבד הפשטות.