חוסר חשק מיני

חוסר חשק מיני

אז הגיע הלילה. יצאתם לבר, שתיתם שוחחתם, צחקתם, דיברתם שטויות. כמו שצריך. כמו שתמיד היה. אוירה מחשמלת, מלאת תשוקה..והגעתם הביתה…למיטה..ולך לא בא פתאום. 

הוא מאד בעניין, ואת, לא. ללא חשק. כועסת על עצמך, לא מבינה מה קרה פתאום. מהו חוסר חשק מיני? אני מגדירה חוסר או ירידה בעניין, בחשק המיני – כשאדם מאבד את התשוקה, את הסקרנות, בפנטזיות מיניות או בפעילות מינית שתוצאותיה הם סבל, בדידות וכמובן ריחוק בין בני הזוג.

מדוע את לא יכולה לרצות כמוהו עכשיו לקיים יחסים? בעצם, כשאת חושבת על כך, הרי לו תמיד בא, ולך, לא תמיד. מדוע? האם את נמשכת אליו פחות? משהו לא תקין במיניות שלך? אולי בגוף? כמעט כל אשה שניה חשה שלפעמים לא ״בא לה״.

וכן, מחקרים אחרונים מצביעים על ירידה בחשק המיני גם אצל גברים, נמוך אמנם יותר מזה שאצל נשים, אך עדיין כמעט 20 אחוז מהגברים חוו, חווים ויחוו ירידה בחשק המיני לקראת יחסי המין.

מדוע חוסר חשק מיני מתרחש אצל בני הזוג?

מספר סיבות אצל נשים לירידה בחשק המיני: ראשית, סיבה ביולוגית. אצל נשים לקראת ובתוך גיל המעבר, יורדת רמת ההורמונים האחראים גם לתשוקה המינית. וכך, אם אשה לא תבקש לעצמה טיפול ישיר בסיבה לירידה בחשק המיני, ייתכן ותתרחק בזוגיות מקיום יחסי מין. סיבה פיסיולוגית נוספת, היא מצב של עייפות מצטברת. מדובר על נשים צעירות, בתקופות הנקה, גידול ילדים קטנים וגם נשים עם קריירה טובענית שבמקביל ״מחזיקות״ בית ״מתוקתק״, ילדים ובן זוג. בערב, לאחר הכל, כל מה שאשה כזו רוצה – שיניחו לה בשקט, עם כוס היין וסרט מרצד על המרקע. זהו. בטח לא קיום יחסים מיניים.

עוד סיבה, בזמן לקיחת תרופות מסוימות, המטפלות בדלקות בקרב אזורים רגישים אצל נשים – עלולות להוריד גם את התשוקה המינית. ומעל כל אלו, עולות הסיבות הנפשיות לירידה בתשוקה, בחשק המיני בקרב שני המינים. כאשר הקשר הזוגי מספק, חיובי מוכל ומכיל – ודאי שהזוג יחווה גם תשוקה ורצון בקרבה מינית. נכון, שממחקרים ומהמציאות אנו יודעים כבר שהתשוקה המינית של האישה מושפעת יותר מהיחסים מאשר זו של הגבר. ייתכן שהנושא קשור לביולוגיה ולאברי המין השונים בין גבר לאשה. וכנראה שישנן עוד סיבות שציינתי לעיל. כאשר התעוררה מריבה בתוך הזוגיות והגבר יבקש לסיים את המריבה בפיוס מיני, מאד ייתכן שלא תהיה לו בת זוג לכך.

חוסר חשק מיני

החוויה של הריב והכעס אצל האשה, כנראה שירחיקו אותה מכל קירבה פיסית לבן זוגה. נושא חרדת הביצוע בקרב נשים קיים אף הוא. האשה יודעת שמצפים ממנה, וכאמור, בתוך קונפליקט או מסיבה פיסיולוגית אחרת – היא תהסס או תמנע מקיום יחסים, שמא לא תעמוד בציפיות…נושא דימוי הגוף אצל נשים משמעותי ביותר. הוא איננו קשור במראה האובייקטיבי של האשה. דמוי גוף קשור לאופן הערכתה העצמית של האשה ולאופן בו היא רואה את עצמה. חיי שגרה בקרב בני זוג, ללא חידוש, התרעננות והתפתחות זוגית, לא תשאיר, כעבור זמן תשוקה גדולה מינית בקרב בני הזוג. לעיתים, חינוך שמרני ממנו הגיעה האשה, מקשים על פיתוח תשוקתה המינית תחושה של דיכאון, אם אחרי לידה, או אחרי כישלון מקצועי/אישי – עלולים להשפיע על ירידה בחשק המיני.

אצל הגברים – לגברים באופן כללי התשוקה המינית אינה מסתיימת אלא בגיל מבוגר, וגם בנוכחות מחלה או מגבלה פיסית. ברם, גם לגברים מערכת ריגשית, שלפעמים הירידה בחשק המיני מצביעה על מצוקות ריגשיות, שאחרת, אולי לא היו מזהים אותן. מחקרים בקרב גברים בנושא, מצביעים על ירידה בתשוקה המינית כאשר, גבר חש כועס/נפגע, הוא עלול להתרחק מבת-הזוג ולמנוע ממנה קרבה, אם ממקום של עלבון או מצורך להענישה. מובן שזהו הביטוי לצורך שלו בשליטה. חרדת ביצוע, איך תקבל אותו בת הזוג במיטה – מאד מעסיקים את הגבר. החשש שלא יוכל לספק את כל רצונותיה ויהיה מאכזב, עלולה להוריד מאד את תשוקתו המינית כלפיה.

אירועי חיים כמו, לידת ילד חדש במשפחה, דיכאון על רקע יציאה לפנסיה, חרדה לקראת עבודה חדשה – עלולים להשפיע מאד על החשק המיני. מה עושים? איך מטפלים כשזוג מגיע ומצהיר על ירידה בתשוקה המינית? כאשר זוג עם בעיה כזו מגיע אלי לטיפול זוגי, ראשית, אני מקשיבה היטב לסיפור שכל אחד מספר על החוויה האישית שלו בנושא. כשאנו נכנסים עמוק יותר לרובד הבעיה, אפשר להתחיל להבין אם המקור פיסיולוגי (ואז כמובן נתייעץ עם רופא מומחה) או, בדרך כלל גם אם יש מקור פיסיולוגי, חלק גדול מהבעיה שנוצרה הוא רגשי נפשי. כאן, הטיפול הזוגי הפסיכואנליטי עשוי להועיל ביותר, שכן עוסק ברבדים העמוקים של כל אחד מבני הזוג לעצמו ושל הזוגיות שיצרו יחדיו.

הקשר בין חוסר חשק מיני, מיניות ופסיכואנליזה

הפסיכואנליזה מכירה במיניות כאחד מהבסיסים של אישיות האדם, מהלידה ועד המוות. כוחות המין הם כוחות שההתמודדות איתם מעצבת את חיי הנפש ואת היחסים עם האחר. ברם, אנו מעדיפים לשמור על דימוי עצמי מסוים ולדחות את מרכזיותו של הדחף המיני. המיניות תמיד מודחקת. גם היום נעדיף לדחות את הסיבה המינית כבסיס ההתנהגות שלנו.

מיניות היא כל מה שאנחנו. היא חלק ממרכיבי אישיותו של האדם. היא כוללת את הזהות המינית שלנו, את תפקידי המין שלנו, את הדרך בה אנו מתנהגים, מתקשרים עם אחרים ומרגישים. לא ניתן להתייחס אל האדם השלם בלא להתייחס למיניותו.

אושרו של האדם היא הפונקציה של היכולת שלו לשלב זה בזה, באופן הרמוני, את כל מרכיבי אישיותו, לרבות מיניותו. המיניות נוגעת בהיבטים שונים של חיינו: ביולוגי, פסיכולוגי – חברתי, התנהגותי, קליני ותרבותי.

מימד ביולוגי – עוסק בעיבור ולידה, תשוקה מינית, תפקוד מיני וסיפוק מיני.

מימד פסיכולוגי – חברתי – עוסק ברגשות, מחשבות, חרדות, אישיות, הבאים בשילוב עם גורמים חברתיים: באיזו סיטואציה באים אנשים במגע גומלין – מתוך אהבה, שתלטנות, עייפות, סמים או אלכוהול.

מימד התנהגותי – מאפשר לנו ללמוד מה אנשים עושים, מדוע וכיצד, תוך התיחסות והכרה בקיומם של סטנדרטים מיניים אישיים שונים בין אדם לאדם.

מימד קליני – עוסק במכשולים אשר יכולים לפגום בהנאה כגון: מחלות, פציעות, סמים,רגשות, עימותים במערכת היחסים הבין אישית וכו’, ובדרכי פתרון לבעיות שנוצרו.

מימד תרבותי – עוסק במגוון הרחב של גישות תרבותיות שונות ומגוונות כלפי המיניות. אין מערכת ערכים מינית אחת אוניברסלית הנכונה לגבי הכלל.

מה משפיע על עיצוב תפיסות ואמונות על מיניות?

1. הבית בו גדלנו, מערכת היחסים של ההורים שלנו, מערכת היחסים שלהם איתנו – החל מהיחס שלי לגוף שלי ושל בן/בת זוגי אל גופו, דרך היחס לגופה של בתי/בני, כיצד כל אחד מההורים מגיב למגע שלהם בגופם ולחקירתם את גופם, כיצד אני מלמד אותם להקשיב לתחושותיהם ולכבד את רצונותיהם ורצונות גופם. כיצד אני מכבד את רצונותיהם ובא עימם בדיאלוג מתמיד.

2. סביבה, קהילה, קבוצת השווים – מהן הנורמות החברתיות שבהן אני גדל/ה ומהן אני מושפע/ת?

3. תרבות – אקלים חברתי –(פורנוגרפיה, רצח ודיכוי נשים, מיניות היא כוח ויש להשתמש בו, החפצה)

4. התנסויות וחוויות אישיות – כאשר הראשוניות הן הקריטיות ביותר

אז קחו את כל אלו ותבינו עד כמה קשה לשנות תפיסות מושרשות, אמונות המשתכנות בגופנו ומסרבות להרפות, ערכים שנוגעים ב: אוננות, דימוי עצמי ודימוי גוף, מגדר, יחסי מין, קשר, אהבה, זוגיות, אהבה עצמית, חטא קדמון, פורנוגרפיה, חושניות, רביה, השתקה, עונג.

עונג – אנחנו לא מדברים על עונג ובטח ובטח לא עם ילדינו. לרוב חינוך מיני נעשה דרך השלילה, מה אסור וממה צריך להיזהר. כאשר בעצם צריך לשוחח ולהביא לידיעה את מה מותר, מה ראוי ורצוי שיהיה במפגש בין שניים.

חוסר חשק מיני

המפגש המיני בחיים מגיע מוקדם מידי או מאוחר מידי

פרויד הגדיר את אבני הפינה של הפסיכואנליזה, שאם ניתק אחד מהם תתנתק השרשרת כולה:

1. הלא-מודע

2. המיניות האטיולוגית

3. התנגדות והעברה

אחד הגילויים המרכזיים של פרויד היא המיניות הילדית. עד כמה המבוגרים הם ילדים ועד כמה הילדים הם מבוגרים…פרויד כיוון דבריו למיניות של כולנו, שאינה כמו שנוהגים לחשוב: היא פרוורטית, חולנית במהותה, מלאה בפנטזיות ואינה משמשת רק לרביה.

פרויד טען שהמין הוא הכוח המניע את נפש האדם. עולם המיניות הילדית שאליו כיוון, עורר טלטלה עזה במחשבה ובמושגים. מיניות ילדית חתרנית, נוגדת את המחשבה שהיתה על פרו ורבו בלבד. פרויד נלחם על הצביעות ופסבדו מוסריות שהיו בתקופתו.

4 חלקים למיניות אצל פרויד:

הבושה (מפני האחר), הגועל (מצואה), המוסר (סופר אגו) והחמלה (היכולת לראות את האחר). את ארבעתם צריך הילד לבנות כדי להתפתח כראוי. פרויד הדגיש את מרכזיות הדחף המיני בחיינו וחתירתו מתחת לדימוי העצמי השמור שלנו. עדיין המיניות מודחקת תמיד. גם היום נעדיף לדחות את הסיבה המינית כבסיס ההתנהגות שלנו.

ברם, האמת המודחקת, לפי פרויד, חוזרת אלינו דרך הסימפטום. הסימפטומים הם המיניות הייחודית לכל אדם. דרך הסימפטום יבטא אדם את הסיבה המינית הלא-מודעת וכך ניתן גם להבין את ייחודו. המפגש המיני מגיע מוקדם מידי, או מאוחר מידי. מפחיד מידי או מתסכל. תינוק עם דחפים פוגש את האמא שלעולם לא תשביע ותספק כמו עצמת הדחף. קונפליקט החיים נעוץ בעובדה שכל מפגש מיני לעולם לא יהיה הדבר עצמו. הקונפליקט ואי-הסיפוק תמיד יהיו חלק ממערך היחסים.

כל מסלול התשוקה שלנו הוא חיפוש אחר אובייקט אבוד, ולכן כל אובייקט יהיה תחליפי ומאכזב בשלב כלשהו. זוגיות לעולם לא תמלא את מקום האובייקט האבוד. האובייקט האבוד תמיד נלקח ולכן נחפש את התחליף. במעשה המיני נוכחות שניות של אשליה, בסיפוק מושלם. אנו נעים בין שני דחפים: דחף המוות שהוא הפרוק וההרס ודחף החיים שהוא אחדות עמוקה והנאה. כל דבר הוא ערוב שני הדחפים.

בילדות המוקדמת המיניות נחווית מוקדם מידי, על ידי מפגש התינוק עם המבוגר המעוררים גירוי אך בשלב הזה הילד/תינוק עדיין אינו יודע מה לעשות עם חומרי הגלם… בגיל ההתבגרות חלה השתוללות הדחפים מבפנים אך כעת יש ייצוגים מיניים ויש להם שימוש ואלו נותנים מובן לחוויות מין הילדות.

התפתחות מינית בקרב ילדים ומתבגרים

הראשון שעסק בנושא של התפתחות הזהות המינית היה כאמור זיגמונד פרויד לפני כ-150 שנה. התיאוריה הפסיכואנליטית שלו כוללת את תיאוריית השלבים של ההתפתחות פסיכו-סקסואלי המינית כהתפתחות המתנהלת בשלבים קבועים. בכל שלב ישנו אזור שנקרא אזור ארוגני, כלומר אזור שבו מרוכז הליבידו – האנרגיה המינית של הילד. כל שלב חייב להגיע לפיתרון אחרת לא יאפשר לילד להמשיך בהתפתחותו וייצור קיבעון או קונפליקט מתמשך לאורך החיים.

השלב האוראלי מתחיל בלידה ומסתיים בגיל שנה לערך. האזור הארוגני הוא הפה המספק את הצורך בהנאה במזון, ולכן התינוק ימשיך למצוץ את הבקבוק גם אחרי שהוא שבע. מאותה סיבה תינוקות מכניסים כל דבר לפה העיקרון שמנחה את התינוק בשלב זה הוא עיקרון ההנאה וההימנעות מכאב. תינוק שמצץ דיו יתפתח לאדם אופטימי, המקבל את עצמו ואת זולתו ומוכן להמשיך ולהתפתח. השלב האנאלי הוא בין שנתיים לשלוש, ומאופיין בעיסוק בשליטה בסוגרים, הן מצד הילד והן מצד הוריו. האזורים הארוגניים הם פי הטבעת, שרירי הטבעת של הבטן התחתונה ושרירי מערכת השתן.

הילדים מתחילים להפיק הנאה מהשליטה בשחרור צואה או עצירה ונהנים לשחק עם הצואה שלהם ולכן ההורים מתחילים לאמן את ילד להתאפק לעשות את צרכיו במקומות המיועדים לכך. הוא חייב להתאפק עד שיגיע לסיר או לשירותים. מבחינתו של הילד שבפעם הראשונה זו פעם ראשונה שהוא צריך להתחשב במציאות, וכתוצאה מכך מתחיל להתפתח האגו, (EGO), המתווך בין הדחפים לבין הסביבה.

 במידה והורים מחמירים בדרישותיהם לניקיון ומגיבים בכעס וענישה, תוצאות השלב האנאלי גורמות לילד להרגיש שהגוף שלו רע או מלוכלך, ומכאן עלולה להתעורר התחושה שאם הגוף שלי רע ומלוכלך אז כך גם אני. השלב הפאלי נמשך בין גילאי 6-4, בשלב זה הילד מתחיל לגלות שהוא מפיק הנאה מאיברי המין- ילדים נהנים לשחק ולגעת באיברי המין שלהם.

בשלב זה שמים לב להבדל בין איברים של בנים ובנות ומתעוררת משיכה כלפי ההורה מהמין הנגדי, אך היא מודחקת בשל החרדה שהיא מעוררת. הפתרון בשלב הזה מושג על ידי נטישת האובייקט שהוא טאבו אמא/אבא (והזדהות עם ההורה מאותו המין).

הדחקה – שלב זה מקנה את ההזדהות עם ההורה מאותו מין. בתהליך מתפתחת גבריות/נשיות אצל הילד כפי שה מקובלות בחברה בה הוא גדל. מתפתח הדחף המיני וחרדת סירוס דרך ספיגת ערכי ההורים על מנת לשלוט במה שנתפס כסופר אגו – האני העליון. שלב החביון מתחיל בגיל 6 ונמשך עד ראשית גל ההתבגרות. כדחפים מיניים מסוכנים – השקט שאחרי הסערה – אך הם מודחקים. האזור הארוגני הוא עדיין איברי המין. בגיל 12-13 האנרגיה מופנית לפעילויות לא מיניות כמו פעילות אינלקטואלית וחברתית עם בני גיל. השלב הגניטלי מגיל 13 ואילך – האזור הארוגני הוא שוב איברי המין אך כעת הדחפים המיניים עולים למודע, והאגו נקרע בין האיד לבין הסופר אגו.

זקוקים לטיפול או לייעוץ זוגי במשבר הנישואין/זוגיות שלכם? צרו קשר עם איריס לרר רשף, מטפלת זוגית. בטלפון 052-8614453, או השאירו הודעה.